אין ספק שסין היא אחת המדינות המדהימות והייחודיות ביותר על פני כדור הארץ. למשל, ההיסטוריה של מקאו, שהיא רפובליקה אוטונומית (חלק מהסין), עברה זמן רב במקביל לזה הסיני. אזור זה היה מושבה של פורטוגל, עד היום השפות הרשמיות הן סינית ופורטוגזית. אך מאז 1999 מאוחדת מקאו עם סין, תוך שהיא נמצאת בעמדה של אזור מנהלי מיוחד.
היסטוריה עתיקה מאוד
ארכיאולוגים גילו חפצים באזור המתוארכים למאה ה -4 לפני הספירה. בתקופת שלטון שושלת צ'ין הסינית המפורסמת, אדמות מקאו היו שייכות למחוז גואנגדונג ושימשו את המלחים הקדמונים כמעגן זמני לאוניות.
יישוב הקבע הראשון הופיע במקומות אלה לאחר שנת 1277, כאשר מיהרו לכאן נציגי שושלת סונג, תומכיהם שברחו מהמונגולים. אחד המקדשים העתיקים ביותר באזור, ואנסיה, מתוארך לתקופה זו.
במהלך המאות ה- XIV-XVII אוכלוסיית מקאו גדלה באופן משמעותי, רובם דייגים שעברו מאזורים אחרים בסין. בנייתו של מקדש בשם א-מא מתוארכת לתקופה זו, וסבורים כי השם המקומי המקאו מקורו בשם הבניין הדתי הזה.
מקאו בימי הביניים
ניתן לתאר תקופה קצרה בהיסטוריה של מקאו כמעבר, במובן המילולי. בשלב זה החל פיתוח שטחי סין על ידי הקולוניאליסטים האירופיים וכמובן העימות בין הבעלים לאורחים לא מוזמנים.
האירופים החדשים היו פעילים במסחר עם אזורים שונים בסין, שבזכותם החלה מקאו לפרוח. כעת התנהל סחר עם שכנים, כולל הודו ומדינות הממוקמות בדרום מזרח אסיה. מאז 1557 פועלת פורטוגל כ"שוכרת "של שטחים, ובונה יישוב קבע. ובשנת 1680 הופיע המושל הראשון, והפורטוגזי.
לכן, באופן בלתי מורגש, ההיסטוריה של מקאו נעשית שזורה יותר ויותר בהיסטוריה של פורטוגל. במשך מאות שנים, עד המאה ה -19, מקאו נותרה מרכז מסחר חשוב, אם כי יישובים מתחרים חדשים הופיעו בקרבת מקום.
