תיאור האטרקציה
San Giovanni degli Eremiti הוא אחד המנזרים הגדולים בפאלרמו, שהיה בבעלותם של נזירים בנדיקטיים. ממוקם בין פאלאצו דיי נורמני לבין כנסיית סן ג'וזפה בקפאסו, זהו אנדרטה לאדריכלות ערבית-נורמנית.
על פי האגדה, ממש בתחילת האלף הראשון, עמד במקום זה מקדש פגאני של מרקורי. במאה ה -6, בהוראת האפיפיור גרגוריוס הראשון, נוסד כאן מנזר, שנחנך לכבוד השליח הרמיאס. וכשסיציליה נלכדה על ידי הערבים, הם הפכו את המנזר למסגד. נכון, היסטוריונים וארכיאולוגים לא הצליחו למצוא עקבות של מקדש פגאני קדום ומנזר ומסגד מאוחר יותר באתר סן ג'ובאני דגלי ארמיטי, כך שכל האמור לעיל נשאר בגדר אגדה בלבד.
עם זאת ידוע באופן אמין כי בשנת 1136 הורה רוג'ר השני לבנות מנזר בנדיקטיני ליד ארמונו המלכותי לנזירים ממונטוורגינה. מעניין לציין כי אב המנזר הוסמך לבישוף והפך למודה האישי של המלך. הייתה לו גם הזכות לבצע שירותים אלוהיים בקפלה הפלאטית המפורסמת. רוג'ר השני עצמו גם הוריש לקבור את כל בני משפחתו הבלתי מוכתרים במנזר זה, אך פקודתו מעולם לא בוצעה.
הסיבות לחורבן המנזר עדיין אינן ידועות. באמצע המאה ה -15 העניק הקרדינל ג'ובאני ניקולה אורסינו, באישור האפיפיור פאולוס השני, את הבניין לנזירים מסולם סן מרטינו דלה. ובשנת 1866 בוטל סן ג'ובאני דגלי ארמיטי, כמו רוב המנזרים באיטליה. בסוף המאה ה -19 בוצעו עבודות שיקום רחבות היקף בין כתליו, וכתוצאה מכך הבניין קיבל את מראהו הערבי-נורמני המקורי. כיום יש בו מוזיאון.
הארכיטקטורה של המנזר והכנסייה המשויכת אליו היא יוצאת דופן למדי. מאפיין ייחודי של הכנסייה הוא חמש הכיפות הכדוריות האדומות האופייניות למסגדי מצרים וצפון אפריקה. בפאלרמו אפשר לראות משהו דומה בכנסיית סן קטאלדו. מימין לכנסייה מבנה מלבני קטן, הנחשב למסגד ערבי שונה במאות 9-11. אולם לא נמצאו הוכחות לכך. תכונה נוספת של סן ג'ובאני דגלי ארמיטי היא העובדה שלמנזר שלה, הגלריה היוצרת את החצר, אין קורת גג.
העיצוב הפנימי של המתחם הדתי קפדני מאוד - לא נמצאו כאן עקבות של פסיפסים או ציורי קיר, שככל הנראה נעלמו בשל היעדרותו הארוכה של גג הכנסייה.
