תיאור האטרקציה
מנזר ההנחה הוא מנזר קתולי של המסדר הבנדיקטיני בראש הר ציון, המוקדש לקיחתה של מריה הבתולה לתפארת השמים.
בברית החדשה לא כתוב דבר על חייה של אם האלוהים לאחר צליבתו ותחייתו של בנה. כמה חוקרים מאמינים שהיא בילתה את שארית חייה באפסוס, אך רוב האגדות מספרות: מרי חיה ומתה בירושלים. שלושה ימים לאחר מותה חזר השליח תומאס, שנעדר במהלך ההלוויה וביקש לפתוח את הארון כדי שיוכל להיפרד גם הוא. כולם ראו רק את מעטה הקבורה והרגישו ניחוח מופלא.
הדוגמה של הכנסייה הקתולית על עליית אם האלוהים אינה מתייחסת לאפוקריפה, אלא אומרת: "אמו של אלוהים ללא רבב, מרים הבתולה תמיד, לאחר שסיימה את חייה על פני כדור הארץ, נלקחה בגוף וברוח לתוך כבוד שמימי. " לא צוין היכן וכיצד זה קרה, האם מותה הפיזי קדם לעליית מרים.
הכנסיות המזרחיות אינן מכירות בכלב העולה, אך הן מכבדות את אם האלוהים והן תמיד חוגגות את הנחתה. עולי רגל רבים נוהרים אל המקדש היווני של הנחת הבתולה בגת שמנה, שם, על פי האגדה, קבר מריה. המסורת הקתולית מאמינה כי לכידת הבתולה הקדושה לתפארת השמימית התרחשה בהר ציון - שם עומד המנזר.
בזיליקת ההנחה המקומית צעירה בהשוואה למקדשים ירושלמים רבים, לאחרונה מלאו לה מאה שנה. אבל הוא עומד על אבנים עתיקות. המקדש הראשון נבנה כאן במאה הראשונה. הכנסיות שהוקמו לאחר מכן נהרסו על ידי פרסים ומוסלמים כאחד. בשנת 1898 קנה הקייזר וילהלם השני, במהלך ביקורו בארץ הקודש, חלקה זו (שדה מלא בהריסות) לקתולים הגרמנים. במשך 12 שנים נבנה כאן מתחם מנזר על פי הפרויקט של האדריכל בקלן היינריך רנארד.
בניין הבזיליקה המסיבי עם ארבעה צריחים מסביב לגג חרוטי ומגדל פעמונים עם כיפה בצורת קסדה נראים מנקודות רבות של ירושלים. מגדל הפעמונים מוכתר בשבבת מזג אוויר בדמות תרנגול, המזכיר כי בהר ציון, בחצר הכוהן הגדול קייאפס, התכחשה פיטר לשלוש פעמים - לפני שהזין התרקר פעמיים. מתוך כבוד למקדש השכן, קברו של דוד המלך, הוקמה הקפלה הגבוהה כך שצלו לא ייפול על הקבר.
את היופי יוצא הדופן של הבזיליקה רואים הכי טוב אם הולכים לאורך הסמטה המובילה משער ציון. הרחוב הצר נגמר - וחלקו הגדול של המקדש עולה לפתע מול המבקר. הפנים מרשים לא פחות: קירות אפורים מחמירים, ורק מעל המזבח ובקפלות הפסיפס זורח בזהב. קפלה יוצאת דופן בקריפטה, מעוטרת שנהב ובונה, היא מתנה מהרפובליקה של חוף השנהב.
במרכז הקריפטה פסל של מריה הבתולה מונח על ערש דווי. הפסל עשוי מעץ דובדבן ושנהב. חלוק מרי היה מוזהב במקור ומעוטר בכסף רדוף, אך דבר לא שרד אחרי מלחמת ערב-ישראל הישראלית ב -1948. כיפת הפסיפס שמעל מריה מתארת את ישו פותח את זרועותיו לאמו, מוכן לקחת אותה לתפארת שמימית.
