תיאור האטרקציה
מאצ'ו פיצ'ו, החבוי באזור סלעי מצפון -מערב לקוסקו, נחשב לארמון מלכותי או לאתר קדוש עבור שליטי האינקה, שציוויליזציה שלהם נהרסה כמעט כליל על ידי הפולשים הספרדים במאה ה -16. במשך מאות שנים, קיומה של המצודה הנטושה לא היה ידוע עד שהארכיאולוג האמריקאי חירם בינגהם נקלע אליה בשנת 1911. קיומו של המקום הזה היה ידוע רק לאיכרים מקומיים שגרו בסביבה.
לאחר מחקר, מדענים קבעו כי מבין יותר מ -150 המבנים של מאצ'ו פיצ'ו, רוב המבנים הם מקדשים, מקדשים ומרחצאות. ארכיאולוגים מודרניים רבים מאמינים שמאצ'ו פיצ'ו היה ביתם של אצילות האינקה והקיסרים. חוקרים אחרים מציעים שמדובר באתר קדוש, המעיד על קרבתו להרים ותכונות גיאוגרפיות אחרות הנחשבות קדושות לאינקה. עשרות השערות חלופיות הועלו מאז שהוצג לראשונה בעולם מאצ'ו פיצ'ו, כגון שמדובר במרכז מסחר, בית סוהר, נסיגה מהחברה הנשית או העיר שבה התקיימה הכתרת האינקה.
בקיץ 1911 הגיע הארכיאולוג האמריקאי חירם בינגהם לפרו עם קבוצת חוקרים קטנה, בתקווה למצוא מבצר אינקה. בינגהם וצוותו, העוברים בעמק אורובמבה ליד קוסקו על פרדות וברגל, שמעו מאיכר מקומי את סיפור ההריסות הממוקמות בראש מדרון סמוך. האיכר קרא להר הזה מאצ'ו פיצ'ו, שפירושו "פסגה ישנה" בקצ'ואה. ב -24 ביולי, לאחר עלייה תלולה וקשה אל רכס ההר, במזג האוויר הטפטוף הקר, פגש בינגהאם קבוצה קטנה של איכרים שהראו לו את המשך הדרך. בהדרכתו של ילד בן 11 ראה בינגהם לראשונה את רשת טרסות האבן המורכבות מול הכניסה למאצ'ו פיצ'ו.
שמח בינגהאם כתב את סיפור גילויו, העיר האבודה של האינקה, שהפכה לרב מכר. לאחר מכן, המוני תיירים צמאים החלו לנהור לפרו כדי ללכת בעקבותיו ולמצוא את האתרים הקדושים עדיין לא ידועים של בני האינקה. חירם בינגהם הביא את החפצים שנמצאו במהלך חפירות במאצ'ו פיצ'ו לאוניברסיטת ייל והעמיד אותם לרשות מחקר נוסף. למרות שגילוי חורבות מאצ'ו פיצ'ו נזקף לזכותו של חירם בינגהם, אך ישנן עדויות לכך שמיסיונרים וחוקרים אחרים היו במקומות אלה במהלך המאה ה -19 ותחילת המאה ה -20, אך הם לא הצליחו ליידע את העולם על כך.
שטח מאצ'ו פיצ'ו משתרע על 5 קילומטרים, עם 3000 מדרגות אבן המחברות בין הרמות השונות שלו. על רקע יער הרים טרופי במורדות המזרחיים של הרי האנדים הפרואניים נראים חורבות מאצ'ו פיצ'ו: קירותיו, הטרסות, המדרגות והרמפות מתמזגות לאחת בסביבתן הטבעית. הבנייה המתוכננת של הבניינים, השדות המדורגים ומבני המים המלאכותיים להשקיית הקרקע מעידים על ההישגים האדריכליים, החקלאיים וההנדסיים של תרבות האינקה. הבניינים המרכזיים הם דוגמה מצוינת לבניית בניינים מורכבים וגבוהים מאבנים מגולפות ללא מרגמה.
ארכיאולוגים זיהו כמה מגזרים השונים המרכיבים את העיר - אזור חקלאי, אזור מגורים, אזור מלוכה ואזור קדוש. המפורסמים ביותר הם מקדש השמש, האבן הטקסית Inti Vatana ואבן הגרניט, האמינו כי הם מתפקדים כשעון שמש או לוח שנה.
בשנת 1983 נרשמו הריסות מאצ'ו פיצ'ו ברשימת המורשת העולמית של אונסק ו.מאצ'ו פיצ'ו, שנבחר לאחד משבעת פלאי תבל בעולם בשנת 2007, הוא האטרקציה המתויירת ביותר בפרו וההריסות המפורסמות ביותר בדרום אמריקה, ומושך אליה מאות אלפי אנשים בשנה. תיירות מוגברת, התפתחות הערים הסמוכות והידרדרות סביבתית ממשיכים להשפיע לרעה על האזור שמסביב למאצ'ו פיצ'ו, שהוא גם ביתם של כמה בעלי חיים ובעלי חיים בסכנת הכחדה. על סמך זה, ממשלת פרו נקטה בשנים האחרונות באמצעים להגנה על ההריסות ולמניעת סחף ההר.
