תיאור האטרקציה
במוסקבה מקדש סופיה חכמת האל ממוקם על סוללת סופיה, רק סוללת האבן נבנתה במחצית הראשונה של המאה ה -19, ומקדש סופיה הראשון הופיע בסוף המאה ה -15. זאת, בניין העץ הראשון ניצב מעט רחוק מהמקום בו נמצא המקדש הנוכחי.
האזכור הראשון של אותה כנסייה החל משנת 1493: הכנסייה זכתה לכבוד במסמכים על ידי העובדה שבאותה שנה היא נשרפה באש נוספת במוסקבה שהשתוללה במחוז. שלוש שנים מאוחר יותר הורה איוון השלישי להרוס את כל הבתים שנותרו מול הקרמלין ובמקביל אסר על בניית בניינים חדשים שם. במקום בנייני מגורים, הוקמה באתר זה גן מלכותי, שסביבו החלו להופיע ישובים, בהם גרים גננים ומשרתים אחרים שטיפחו את אדמות הפירות והגרגרי יער. סלובודה החלה להיקרא גננים - תחתונים, אמצעיים, עליונים. במאה ה -17 החלו גננים להתיישב בשטח הגן עצמו, לקראת סוף המאה הם בנו שם כנסיית אבן של סופיה חכמת האל.
בשריפה בשנת 1812, הכנסייה ספגה מעט נזק ונבנתה במהירות. במחצית השנייה של המאה ה -19, במקום מגדל הפעמונים הישן והרעוע, החלו לבנות אחד חדש שתכנן האדריכל ניקולאי קוזלובסקי. השיפוץ הבא של המקדש התקיים בעשור הראשון של המאה העשרים לאחר הצפה גדולה.
בשנים הראשונות של השלטון הסובייטי הוחרמו ערכי הכנסייה כחלק ממערכה לסיוע לרעבים. אך בית המקדש עצמו נסגר רק בשנות ה -30, ובשנות ה -20 המנזר שלו אף ביצע ניסיונות לתקן את בניין המקדש ולחדש את ציורו. בסוף שנות העשרים, האב אלכסנדר נעצר, וכעבור שלוש שנים נסגרה גם הכנסייה. סמל ולדימיר שהוחרם של אם האלוהים הועבר לאחסון לגלריית טרטיאקוב, וכעת הוא נמצא שם.
לאחר הסגירה שכן בבניין הכנסייה לשעבר איגוד האתאיסטים, מועדון המפעל "לפיד אדום", והבניין שימש גם כבניין מגורים וכמעבדה של מכון הפלדה והסגסוגות. בשנות ה -60 הבניין הוכר כאנדרטה אדריכלית, ובעשורים הבאים בוצעו בו עבודות שיקום. בשנות ה -90 הוחזר המקדש לכנסייה הרוסית האורתודוקסית, אך שירותים בו החלו להיערך רק בתחילת המאה הזו.
