תיאור האטרקציה
1987 - שנת פתיחתה של מערת השיש. הוא ממוקם בסלעי גיר מסוג שיש, ומכאן שמו. בגובה של תשע מאות ושמונה עשרה מטרים מעל פני הים נמצאת הכניסה למערה.
מערת השיש בולטת בין מערות קרים אחרות. הוא מדורג במקום הראשון מבחינת השטח שלו, האורך והנפח של המרחב הפנימי. נכון לעכשיו, אורך מסלולי הטיול במערה מגיע לקילומטר וחצי. במהלך שביל זה תוכלו ללכת ולראות את הגלריות המרשימות ביותר של המערה. אם תוסיף את כל המהלכים שלה, הסכום יעמוד על יותר משני קילומטרים. זהו האורך הכולל של המערה. מדי שנה מגיעים לכאן כמאה אלף תיירים לטיולים.
שלושה חלקים עיקריים נכנסים למערה: הגלריה הראשית (די ישר, אורכה שבע מאות ועשרים וחמישה מטרים), הגלריה התחתונה (מקושטת, אורכה תשע מאות ושישים מטרים), מעבר הנמר (ענף רוחבי של המערה, אורכה שלוש מאות ותשעים מטרים).
מועדון המערות בסימפרופול שומר על המערה. מקרים רבים של שוד של מערות לא מוגנות ידועים, ולכן, מיד לאחר הגילוי, הקימו המערות שליטה עליה על מנת להימנע מגורל עצוב זה ולשמור על תצורות אבן הטפטוף המדהימות. במשך כמה שנים, המערה הייתה מצוידת בעבודות, וב -1989 המערה הייתה מוכנה לביקור. אם לוקחים את המסלול הראשון, הוא היה קצר מאוד (רק מאה ושמונים מטרים).
ראשית, הם הקימו גלריה לאגדות, זה היה השלב הראשון של ציוד המערה. זאת בשל העובדה שגלריית האגדות ממוקמת קרוב לכניסה למערה. לאחר מכן המשכנו למכשיר של טייגר רון. נוצרה מנהרה מיוחדת, אופקית ונוחה. לאורכו הונחו שבילי טיול מאובזרים.
בהדרגה, התיירים התעניינו יותר ויותר במערה. לכן החלו הספלאולוגים להצטייד באולם פרסטרויקה, שזו הייתה משימה קשה מאוד, שכן כל האולם היה עמוס באבני ענק.
מסלולי הטיול דרך המערה עברו שינוי מוחלט בשנת 1997. בעתיד, הוא מתוכנן לבצע טיולים לגלריות התחתונות של המערה. זה ידרוש ציוד מערות מיוחד. אין צורך לומר שהטיול הזה יהיה גם יקר יותר וגם בהיר יותר מבחינת ההופעות. זה הכי מעניין לחובבי חוויות אקסטרים, לתיירים שרוצים למצוא את עצמם במקומות שבהם מעט אנשים הלכו לפני כן.
